הסרט "פחד" נציג בולגריה לאוסקר 2022
אחד הלהיטים הגדולים של פסטיבל הסרטים בחיפה
פרס הסרט הטוב ביותר – פסטיבל הלילות השחורים בטאלין, אסטוניה
פרס שושנת הזהב בבולגריה לסרט ולשחקנית הטובים ביותר
ציון לשבח לצילום פסטיבל לוס אנג'לס
פרס חבר השופטים לשחקנית – פסטיבל הבינלאומי של קזאן- רוסיה
הסרט הטוב ביותר – פסטיבל הקולנוע הבולגרי בפריז
הוזמנתי להקרנה בסינמטק של הסרט הנהדר "פחד", סרט על התמודדות עם דעות קדומות, על הצגת הפליטים ועל מבט אישי אל הפליט כאדם עם רצונות, שאיפות, התמודדות ופחדים, בהחלט אפשר ללמוד רבות על סובלנות וחמלה כלפי האחר ולעצור ולהתבונן דרך הסרט על החיים, על אהבה, חיבור ובדידות, סבטלה גיבורת הסרט היא אישה אמיצה ונחושה, שנאלצת להתמודד לבד עם בעיות היום יום ומרגישה בדידות, היא מאבדת את מקום עבודתה כמורה בכפר השוכן על גבול בולגריה טורקיה. ויום אחד, במהלך ציד ביער, היא נתקלת בבאמבה, פליט אפריקאי המנסה להגר לגרמניה, מפגש שיגרום לשינוי עוצמתי בחייה.
ההחלטה לעזור לו תציב אותה בעימות חזיתי מול הכפר. סיטואציות אבסורדיות, קומיות וטרגיות ישנו את חייה כשהיא שוברת מחסומים של בדידות, צרות-אופקים
וחשש מזרות ומגלה עולם של רגשות מעבר לפחד.
"פחד" מציע מבט רענן על בעיית הפליטים באירופה. הסרט, שצולם בשחור-לבן מהפנט, מטפל בנושא הרלוונטי בשלוב של הומור נוקב וקלילות משועשעת ומעוגן במשחק מצוין.
מצורף לינק לטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=LI-N-sWnFFM
הפקה: אסן ולאדימירוב
תסריט ובימוי: איוואילו חריסטוב Ivaylo Hristov
צילום: אמיל כריסטוב Emil Christov
מוסיקה: קיריל דונצ'ב Kyril Donchex
עריכת סאונד: סבלטוזר גאורגייב
עיצוב: מירה קאלנובה
עריכה: תומה וסארוב
שחקנים:
סווטלנה ינצ'בה, מיכאל פלמינג, איוון סאבוב, סטויאן בוצ'ב
Svetlana yancheva' Michael Fleming , Ivan Savov, Stoyan Bochev
בולגריה 2020, שחור לבן, 100 דקות
בולגרית ואנגלית, תרגום לעברית
החל מ- 18 לנובמבר בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ
הפצה בישראל – סרטי נחשון בע"מ
איווליאו חריסטוב
יליד סופיה, בולגריה, 1955. בוגר האקדמיה הלאומית לתיאטרון ואמנות הקולנוע.
שיחק במעל ל – 50 תפקידים בתיאטרון, ומעל ל – 20 תפקידים בקולנוע. ביים 25 מחזות וזכה בפרסים רבים. מלמד משחק באקדמיה הלאומית לתיאטרון ואמנות הקולנוע בסופיה.
כתב את הספר "שחקן בקולנוע" .
אחד המייסדים של פרס התיאטרון הבולגרי אסקר.
ביים שלושה סרטים באורך מלא וסרט אחד בשיתוף פעולה עם במאי נוסף.
כולם זכו בפרסים רבים בבולגריה ובעולם.
שיחה עם חריסטוב
"תמיד גיליתי עניין באנשים שמצאו את האומץ לעמוד על שלהם ולהגן על השקפתם".
מתוך שיחה עם חריסטוב בפסטיבל טאלין.
ש: הרעיון לתסריט עלה במוחך לאחר שהיית עד לאירוע דרמטי, פליטים שעברו ברכב מסחרי דרך בולגריה ונעצרו ממש לפנייך. איך השפיעה חוויה זו על כתיבת התסריט?
ת: כבר כמה שנים שכמה חברים ואני מבלים את חופשת הקיץ שלנו בכפר ליד הגבול עם טורקיה. ערב אחד, לאחר האירוע שהתרחש עם הפליטים, ישבנו לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון וכמובן ששוחחנו על מה שקרה. זו לא הייתה שיחה רצינית, להיפך, צחקנו על זה. כדרך שיחה בין חברים שכמות הצחוקים בה תלויה בכמות הברנדי שאתם שותים.
גם אני התלוצצתי אבל הרגשתי שמשהו לא נכון. משהו נתקע לי במוח והחזיר אותי כל הזמן אל רכב הפליטים. מה שהתרחש לנגד עיניי נראה כמו לקוח מסרט. כל התמונה התרוצצה במוחי, האור הזוהר מהאספלט על הכביש שהגיע מנצנוץ מכונית המשטרה, אורות הניידות , פתיחת דלת הרכב ובפנים גברים מזיעים, נשים עם בורקה על ראשן, ילדים עם עיניים מבוהלות. ולפתע בין כל השוטים הרצינים הללו, הופיעו פנים מלאות אימה. ואז הבנתי שמה שהטריד את מחשבותיי היה תחושת הבושה. חשתי אשמה מהפחד… הפחד שהרגשתי כשראיתי את הרכב עם הפליטים בתוכו. לא היו שם סימפטיה או רצון לעזור, אלא פחד. כדי להתגבר על הפחד הזה כתבתי את התסריט וכולי תקווה שהסרט יעזור לאנשים אחרים גם כן.
למען האמת, נושא הפליטים הוא ברקע, הוא משמש כסביבה ההכרחית ממנה צומחת העלילה שמעלה את שאלת הניגוד בין היחיד והחברה. תמיד גיליתי עניין באנשים שמצאו את האומץ לעמוד על שלהם ולהגן על השקפתם. לא משנה מה המחיר שהם ישלמו על כך. הגיבורה של הסיפור עוברת שינוי משמעותי, מאישה בודדה ומובטלת , מורה פרובינציאלית, לאישה שמעזה לומר לנציגי השלטון בראש מורם "בהתאם לחוק, המדינה זו אני!"
ש: מה הדעה האישית שלך על משבר ההגירה באירופה? מה צריכה להיות העמדה של בולגריה בנושא? האם אתה חשוב שפחד הוא סרט פוליטי?
ת: מעולם לא האמנתי בבניית גדרות. יתרה מכך, זה מקומם אותי. כולנו זוכרים חומה שחילקה את העולם ל-2 ואז היא נפלה. זה לקח שנים אבל בסוף היא נפלה. אבל החומות בראשם של בני אדם הם הבעיה הגדולה ביותר ולצערי פוליטיקאים מלבים את הפחד הזה. אני שונא תוקפנות ופוליטיקה המכוונת לשנאת זרים. במובן הזה "פחד" הוא סרט פוליטי.
ש: בסוף הסרט אתה מגלם דמות מסתורית שמלווה את סבטלנה ובאמבה במסע שלהם מחוץ לכפר. נראה ששתי הדמויות החיוביות בסרט נזרקות מחוץ לסיפור. האם זו אמירה על בולגריה של היום?
ת: אפשר לומר שההופעה שלי בסרט היא קריצה, בדיחה שלי עם עצמי. אני כתסריטאי שם מכשולים מול הדמויות שלי לאורך כל הסרט ומציב להן מלכודות. מצד שני, אני דואג להם בתקווה שאהבתם תתרחש כאן ועכשיו. אבל בזה נכשלתי ולכן אמרתי להן "נמאס לי, זה עלה לי עד כאן!" ואני מאפשר להם לחפש אחרי האושר שלהם במקום אחר בעולם, במקום יפה יותר וידידותי יותר. אפריקה, אמריקה או אפילו אנטרקטיקה.
ש: האם יש לך חשש איך יוכל הסרט שלך להגיע לקהל במהלך המגפה העולמית?
ת: כמובן, אני חושש מאד. עבורי הקולנוע ממשיך להיות אמנות, לא תעשייה. ואני מאמין שבתי הקולנוע יכולים לייצר את השיח הרציני בין הצופים. בתי קולנוע סגורים הם מראה מאד עצוב, אבל אני אופטימיסט, ועם גילוי החיסון אני אומר הידד למדענים!
ש:האם אתה מפתח סרט חדש? אם כן, במה הוא עוסק?
ת: כמו אנשים רבים בעת הזו, הייתי תקופה ממושכת בבית וישבתי מול המחשב שלי. הצלחתי לכתוב כמה תסריטים… באחד מהם אני בוחן את התפרקות המשפחה והתוצאות של זה. אבל ייקח זמן עד שנצלם את הסרט הזה. בוא נקוה שנהיה בריאים.
