האמן דויד לסלו סקלי, היה צייר, פסל ואף עסק בצילום ואחד מבוני ומייסדי הארץ הזו. כמהנדס הוא פיקח על פרויקט הקמת נמל תל-אביב, וגשר אלנבי, והיה חלק מהצוות שבנה את ׳בית הדר׳ בת״א (הבניין הראשון בארץ שנבנה מפלדה). הוא אף תכנן ביצורים באזור הרי יהודה, מוצא, קרית ענבים ומעלה החמישה ותכנן את הכביש המחבר בין כפר עציון לכביש ירושלים – חברון.
היום יותר מתמיד כשאזרחים רבים חשים בצורך להתחבר לנרטיבים ישראלים ולהוקיר תודה לבוני הארץ, מתקיימת התערוכה ״בארץ אהבתי…״, בבית הדיור המוגן ״נופי מוצא״. התערוכה מציגה את עבודותיו של האמן דויד לסלו סקלי, שהיה גם מהנדס אזרחי מבוני ומייסדי הארץ. בערוב ימיו התגורר דויד עם אשתו מרים בבית הדיור המוגן ״נופי מוצא״. כעת, כאשר גם בנו אילן ורעייתו לאה, עברו להתגורר ב״נופי מוצא״, החליט אילן להציג את עבודותיו של אביו ולקיים במהלך חודש יוני תערוכה שתקרא ״בארץ אהבתי…״. ציורים, פסלים וצילומי שחור לבן מתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד 1952 לערך.
לדברי מיקי זיו, אוצרת התערוכה: ״התערוכה מעידה על כך שדויד, שהתפרנס ממקצועו כמהנדס אזרחי, נותר תמיד אמן בבסיסו, והקדיש לא מעט מזמנו ליצירה אמנותית. יצירה בעלת זיקה, מודעת או לא, לציור ׳הארצישראלי׳ של אותם שנים.״ התערוכה תושק בתאריך 13/6/2023 למשך חודש ימים.
בתערוכה 20 ציורים בצבעי מים, שרובם מתארים את נופיה המגוונים של הארץ, 9 פסלוני ברונזה (העתק של פסלוני העץ המקוריים) ו-30 צילומי שחור לבן, אותם צילם דויד ונבחרו מתוך מאות צילומים המתעדים את השנים שקדמו לקום המדינה וכשנתיים לאחר הקמתה.
מיקי זיו: ״דרך מצלמתו ועינו האמנותית, מביא דויד את סיפורה של הארץ דרך נופיה, אנשיה ומבניה. היסטוריה רחוקה בדמות חפירות יריחו, סבסטיה ועוד, ירושלים המושלגת בשנותה -40, שער הגיא, הקסטל ומוצא, נמל תל אביב ופעילותו, צופי ים המתהווים, בית הדר ההולך ונבנה בתל אביב (הבניין הראשון בארץ שנבנה כולו מפלדה!), סלילת כבישים, ביקור הנציב העליון בתל אביב, מלחמות, מחאות וחגיגות״.
מי היה דוד לסלו סקלי?
אמן ומהנדס, שנולד ב-1909 בבודפשט. בתקופת ילדותו אותר כמחונן בעל יכולות אמנותיות ובמסגרת תכנית של השלטונות שבחרו לפתח יכולות מדעיות ותרבותיות של האומה, זכה הילד דוד, לליווי צמוד של מורה לאמנות. בגיל 11 כבר הציג בתערוכת אמנות של אגודת הילדים המחוננים, וזכה בה בפרס, שבעקבותיו קיבל ׳הגנה רשמית של ילד מחונן׳. פרס נוסף שזכה בו בגיל 16 הביא לכך, שקיבל ליווי ושיעורים פרטיים על ידי פסיכולוג ומנהל המעבדה הפסיכוטכנית, ובמשך מספר שבועות נחשף באמצעותו לשדה אחר לגמרי, זה של המדעים ובתוכם מתמטיקה ופילוסופיה של המדעים. הניסיון להסיטו מתחום האמנות לתחום ריאלי יותר, הצליח מאוד, שכן את לימודיו הגבוהים עשה בפקולטה להנדסה וסיים כמהנדס אזרחי עם התמחות בגשרים. לימים נחשב למהנדס אזרחי בארץ ישראל והיה שותף משמעותי לבנייתה.
בניית הארץ
דוד היה מהנדס מפקח על בניית נמל תל-אביב בין 1938-1936 (אז גם היה מהמייסדים של צופי ים ׳זבולון׳ בתל אביב והדריך את החניכים את יסודות הימאות). היה המהנדס והמפקח ב׳גשר אלנבי׳ (ביוני 1946, לקראת ליל הגשרים, אף יעץ לאנשי הפלמ״ח היכן להניח את חומרי הנפץ) ובהמשך הקים מחדש את הגשר. לסלו סקלי היה חלק מצוות שהקים את ׳בית הדר׳ בתל אביב – הבניין הראשון שנבנה כולו מפלדה. ב-1946 עבד דוד עבור ׳הסוכנות היהודית׳ בבניית כבישים, ובין השאר היה אמון על תכנון ופיקוח על העבודה של הכביש המחבר בין כפר עציון לכביש ירושלים-חברון.
תערוכה זו, מראה שנשאר תמיד אמן בבסיסו, והקדיש לא מעט מזמנו ליצירה אמנותית במדיה מגוונת.
ציור בצבעי מים – אמצעי ביטוי נפוץ של אמנים מקומיים במחצית הראשונה של המאה ה-20
הציור בצבעי המים היה אמצעי הביטוי הנפוץ בקרב אמנים בארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20. שורה ארוכה ומרשימה של ציירים מקומיים כיוסף זריצקי, חיים גליקסברג, נחום גוטמן, שמשון הולצמן, מרדכי לבנון, ציונה תג'ר, אביגדור סטימצקי ואחרים שציירו במדיום זה, ולרוב את נופיה של הארץ. לא פעם זוהו האקוורלים של האמנים המקומיים עם ׳ציור ארצישראלי׳, כזה המבטא התרשמות ותיאורים אופטימיים של הנופים המקומיים. אמנים שהגיעו לכאן מאירופה זיהו את האור השונה והעז והצבעוניות שהושפעה ממנו. צבעי המים השקופים, הקלים לנשיאה, הזולים ואלה המתייבשים במהירות, היוו כלי מתאים לביטוי עוצמת האור המקומי והצבע. לצד זאת, ביטאה הטכניקה הזו גם את הרוחניות של מקומות כמו ירושלים וצפת, ואופי העבודה הזריז והחופשי אפשר להעביר גם איזשהו טמפרמנט ים תיכוני, כפי שמציין גדעון עפרת. [1]
לדברי מיקי זיו, האוצרת: ״ הבחירה בתיעוד נופיה של הארץ ליווה את האומה והמדינה בהתהוותה, ותיאור נופים אידיליים היוו חלק מעיצוב זהות לאומית.
האמן נחום גוטמן אמר:
כוח רב והשפעה גדולה יש לנוף הסובב כדי לאחד אנשים לקיבוץ אחד […]. אהבת הנוף יכולה לעשות אותנו לעם אחד […]. אנו המציירים אותו יכולים בתמונותינו למלא תפקיד נכבד במשימה זו.״[2]
מיקי זיו, אוצרת התערוכה מציינת: ״ציוריו הליריים של דוד לסלו סקלי, קטני ממדים אמנם, אך נושאים את אותן איכויות של אור, מים ואוויר ארץ ישראלי, דרך עיניו של אמן ׳עולה חדש׳, המתפעל מהנוף המקומי ומבקש להיות חלק ממנו. הציורים ניחנים בקומפוזיציות נפלאות ומהודקות, שימת לב לפרטים ובטכניקה בוטחת. הם מאפשרים לנו לחוש את מזג האוויר, השעה ביום ואופי המקום. הנה כאן, בית עם גג רעפים, ושם אולי שריד ארכיאולוגי? הנה עיקול בנהר הירדן שהנוף סביבו מהדהד את התעגלותו, ושם שמים משתקפים במים, מי הניח את גזע העץ הצעיר כגשר בין שתי גדות נהר הירדן? ובאחר, גבעות רמאללה יוצרות מעין דוגמא דקורטיבית״.
התערוכה "בארץ אהבתי" תערך בבית הדיור המוגן מקבוצת ׳נוה עמית׳ – נופי מוצא
בין התאריכים 13.6.23 – אירוע פתיחת התערוכה ועד ליום 11.7.2023
בין השעות: 19:00-09:00
[1] המחסן של גדעון עפרת, ׳להיות אמן ארצישראלי׳ 30-6-2015
[2] מצוטט במאמר: גדעון עפרת, "חיפשנו את התנ"ך בנופים", "במחנה", מס' 33, 28.5.1980, עמ' 32.
