קיבלתי לסקירה את הרומן הכנרת מאושוויץ מאת אלי מידווד, ביום השואה היה זמן חשוב לקרוא את הספר המבוסס על חייה הבלתי נשכחים של אלמה רוזֶה, מפיח חיים בדמותה של צעירה יהודייה מעוררת השראה, שהצילה חיים רבים והעניקה תקווה גם למי ששכח מהי, וזה מתקשר גם לעידן הנוכחי שבו היה הרבה מעשי גבורה של אנשים אמיצים שפעלו ב-7.10 וגם בזמן המלחמה שנכפתה עלינו, העם היהודי עם שורד וחזק, ובזכות העבר שלנו אנחנו נזכרים כל יום מחדש, כמה חשוב להיות עם חופשי בארצו, הרומן הכנרת מאושוויץ נוגע ללב, ומעורר הרבה השראה כשקוראים את הסיפור של אלמה רוזה ומבינים גם את כוחה של האהבה, וכמה האהבה בין אלמה הכנרת למיקלוש הפסנתרן המוכשר, הפיחה בהם תקווה ברגעי ההשרדות והייאוש, אין ספק "כשאין יותר עבור מה לחיות, הילחמי עבור האהבה"….
באושוויץ, כל יום הוא מאבק הישרדות. אלמה היא אסירה מספר 50381, המספר מקועקע על זרועה בדיו כחולה. היא לכודה עם אלפי אנשים שנקרעו מחייהם ומכל היקר להם במבוך של גדרות תיל מחושמלות ומגדלי שמירה, כשמדי יום אלפים מהם נעלמים מעל פני האדמה. בחייה הקודמים, אלמה היתה בת למשפחת מוזיקאים ואחייניתו של המלחין גוסטב מאהלר. ככנרת מחוננת כישפה את הקהל הווינאי בהופעותיה, עד שהנאצים עטו על אירופה, ודבר לא יכול להצילה.
כשמפקדת מחנה הנשים ממנה את אלמה למנצחת על תזמורת הנשים של המחנה שאמורה להופיע לפני נאצים רמי דרג, אלמה מסרבת בתחילה אך מהר מאוד מגלה שכמנצחת יהיה באפשרותה להציל נערות צעירות מציפורני המוות.
בתפקידה החדש, אלמה פוגשת את מיקלוש, פסנתרן מוכשר. השניים מוקפים בייאוש אבל מוצאים אושר בהחלפת מכתבים חשאית, בחזרות מוזיקה ובקונצרטים משותפים. הם לא מפסיקים להתפלל ליום שבו כל זה יסתיים, אך אושוויץ הוא מקום בו סבל הוא הוודאות היחידה. האם מוזיקה ואהבה יכולות לשרוד במקום שמהותו ייאוש?
קוראות וקוראים שאהבו את הספרים הבחירה, סיפורה של הבת והתופרות מאושוויץ יתמכרו לסיפור המופלא של אלמה שטמון בו כוח ותקווה ומלמד שגם בימים האפלים ביותר יש בכוחה של הקרבה ואהבה לגבור על החשכה ולהעניק סיבה לחיות.
אֶלי מידווּד היא סופרת של רומנים היסטוריים, ספריה תורגמו ל־14 שפות ונכללו ברשימת רבי המכר של "יו־אס־אֵי טודיי".
"…הסיפור קורע לב אך כתוב נפלא… מידווד מובילה את קוראיה בסיור ריאליסטי באושוויץ, אבל הסיפור אינו אושוויץ והשואה, אלא סיפורה של כנרת מפורסמת שנהפכת ללוחמת אמיצה למען הנגניות בתזמורתה. אלמה עושה הכול, דברים שקשה להעלות על הדעת, כדי לכפות על האס־אס לתת לנגניות שלה הגנה מפני השמדה וסיכוי לשרוד."
– New York Journal of Books
