היי, שמי גלית נתן

לפני יותר מעשור החלטתי שאני עושה רק מה שאני אוהבת, ואני רוצה לחוות ולהתרגש כל יום מחדש, עזבתי עבודה אפרורית בבנק, והקמתי עסק לנומרולוגיה וחשוב לי לעזור לאנשים כל יום מחדש.

כחלק מהסקרנות שלי אני מאוד אוהבת להכיר ולהתנסות בחידושים בתחום הצרכנות, לייף סטייל, ספרים, טיולים בארץ מתכונים ועוד, הבלוג נותן לי הרבה עניין ואני שמחה לשתף מכל הלב.

חיפוש בבלוג
תרגום עם גוגל
הרשמו לעדכונים במייל

זמן קריאה – רומן "המדריך השלם למחלות לב" מאת נועה וכטנברג….

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב print

נועה וכטנברג, רק בת 24, ומשיקה בימים אלה את רומן הביכורים "המדריך השלם למחלות לב" בהוצאת אוריון.

ביום כיפור קראתי את  הרומן המעניין הזה, ובהחלט מקבלים פרספקטיבה על החיים,על שלל הרגשות שאנו חווים ביום יום, ומסתכלים עליהם בצורה שונה עם יותר עניין והומור, ותוך כדי קריאה לומדים גם על עצמנו ועל שינוי בראייה ובתחושות של היום יום, הרי הנפש של כל אחד מאיתנו ממש מורכבת, ויש בה הרבה רבדים, ויש גם גנטיקה, אהבתי את הרומן ביכורים מאת נועה וכטנברג ובהחלט יש למה לצפות בהמשך, למגוון ספרים מרתקים.


הספר כתוב מנקודת מבט חצי ריאליסטית וחצי דמיונית, מצליח לתאר בדיוק מכאיב שלל רגשות ותחושות על סקאלת הנשמה שלנו ומלווה בהמון הומור. הקשר המיוחד בין שני גיבורי הסיפור הוא שמזין את העלילה שמצליחה לסחוף את הקורא אל נבכי נפשותיהם של גיבורי הספר, שמצליחים לפתוח צוהר גם לנפשו של הקורא.

"אני חייב לצאת מנקודת הנחה כזאת – כל הרגשות מועברים בצורה הדבקתית מאדם לאדם.
כמובן, יבואו אנשים ויטענו ש'אבא שלו היה בדיכאון, ולכן גם הוא'. הם יטענו שהכל גנטי. אבל ככל שאני חוקר את העניין אני רואה שהדיכאון הוא למעשה אוסף של הרגלי הרגש – הרגשים, אני מוכרח לזכור לקרוא להם ככה – שמצטברים ואינם מטופלים.
(עד כה זיהיתי שנאה עצמית וציניות כהרגשים מרכזיים, כלומר – אי היכולת לסלוח לעצמך, האמונה ש'אנשים לא משתנים', ועוד כל מיני הצדקות פסבדו-רפואיות לכך ש'הכל במוח, הכל בגנים. אין מה לעשות עם זה').
וככל שאני חוקר את העניין, אני רואה שאי אפשר לדעת, באמת לא ניתן – האם הרגש הועבר בצורה גנטית או אפידימיולוגית? אי לכך ובהתאם לזאת – אני מעדיף לתת מקום לתקווה.
נ.ב.
בסופו של דבר – כשאתה מכריז שמשהו הוא גנטי, אתה לא משאיר לו הרבה פתח לתקווה, ואת זה הבנתי היום".

ד"ר ברוך גרשנבאום הוא כל מה שסיוון חולמת להיות. חוקר הרגשות הנודע, שזכה בפרס נובל, קנה את עולמו כשהיה הראשון לקבוע שרגשות הם לא יותר מאשר וירוסים של הנפש, ושבעזרת טיפול נכון ניתן להירפא מהם. עבור סיוון, המחקר שלו הוא האור בקצה המנהרה החשוכה לש הדיכאון.
אולם, כאשר היא מגיעה לעבוד אצלו, סיוון מגלה גבר מזדקן הספון בדירתו האפרורית, ואשר ליבו התקבע משנים של אי-שימוש. במאמציה להתקרב אליו היא מגלה אסופת יומנים ישנה שכתב בצעירותו. פרק אחר פרק, סיוון מתוודעת לילדותו כבן לזוג הורים שסבלו מציניות סופנית, לכאבי הנפש שאיכלו אותו עד שהיה לצל של אדם, ולמחלת אהבתו הנצחית והבלתי אפשרית לרחל היפה. מבלי להבחין, מחלות הרגש של החוקר הנערץ מתלפפות סביבה, עד שהדיכאון הבלתי נמנע מאיים לשוב ולהשתלט עליה.
ככל שסיוון מעמיקה להכיר את ברוך, כן היא משתכנעת כי שניהם תלויים זה בנפשו של זה. צעירה ומלאת תקווה, היא מבינה שרק אם תצליח לחלץ את ברוך מאפלת חייו, תוכל לרפא את עצמה וכך לענות אחת ולתמיד על השאלה- האם יש תקווה למי שאפסו כל תקוותיו.
208 עמודים/ 65 שקל

להשיג באתר עברית ובקרוב ברשתות הספרים.

שיתוף ב print
להדפסת המתכון לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Translate »
דילוג לתוכן